ב 19/04/2009 בפעם הראשונה מאז שהתחלתי ללמוד בטכניון שכבתי על הדשא של הפקוטלה והבטתי על העננים לגמרי חסר דאגות . הרמתי טלפון לעכבר המעבדה שלי וסיפרתי לו שאני פורש , העכבר ציחקק אמר שאני אידיוט ושהוא יתגעגע ואז זה היה רשמי - אני בחוץ . זה היה רגע יפה במיוחד , נשבה רוח אביבית נעימה העננים הסתדרו בצורות מעניינות והרגשתי נפלא - עד שהבנתי שהחופש החדש הזה, ההחלטה היחידה שקיבלתי בכל חיי עד כה באופן עצמאי מותירה אותי חסר כל תוכניות .
חודש וחצי מאוחר יותר העתודן ההכי מעצבן שהטכניון ידע אי פעם , אימת המרצים , האיש שאף מתרגל לא רוצה לפגוש במסדרונות , ישב בחדר שלו בבית ושיחק מסירות עם הקיר . ברחתי מכולם , מהטכניון , מהצבא , מכל מה שגרם לי להרגיש מחוייב . החלפתי עבודה פעמיים בשבוע - אם בכלל טרחתי לעבוד, הייתי מגעיל לחברים המעטים שנשארו לי ושתיתי המון . הרגשתי ריק לגמרי , לא ידעתי מה אני רוצה , לפעמים אני עדיין לא יודע . לקבל החלטות בצורה עצמית זה לא עניין פשוט ...
הזמן עשה את שלו והחלטתי להתמסד , הסתובבתי בעיתונים ובין כוחות אדם וככל שאתה מסתובב יותר כך גוברת ההסתברות שתדרוך על חרא - התחלתי לעבוד בבנק . נכון שכשאתם נכנסים לבנק נראה לכם שהחיים של הפקידים האלה מאושרים - כי אנשים שלובשים אלגנט בעבודה לא יכולם להיות אומללים - אז תרשו לי להגיד לכם , אם מציעים לכם עבודה בבנק - run like hell ! אלא אם כן אתם רוצים להיות הביץ' של הבנק . הנחמה היחידה שהייתה לי בעבודה הזאת היו שעות העבודה הקצרות שהותירו לי זמן לעיסוק החשוב שלי - מסירות עם הקיר . אפשרי שהקיר היה זה שהחליט במקומי שהגיע הזמן לעשות משהו עם כל הזמן הפנוי שנותר לי , אפשרי שהכדור ... כך או כך התנדבתי ומצאתי את עצמי בורח שוב . ברחתי מאק"ים , ברחתי מהאגודה למען החייל , ברחתי מלתת ו... אחרי תקופה קצרה , ברחתי גם מהבנק . שוב שיניתי כיוון אבל אחרי נסיון כושל בתור חשמלאי רכב , דרכתי שוב על חרא - הפעם זה היה בנק אחר .
בבנק הזה היה לי תפקיד קצת שונה מהבנק הקודם - הועסקתי בתור קישוט , כן כן קישוט (בלשון המעטה ) ורק אל תגידו שהבנק לא משקיע בחוכמה את הכסף שהוא גונב לכם על עמלות . בכל מקרה , יום אחד , תוך כדי ביצוע תפקידי - שיחת הבלים עם השומר , נתקלתי במודעה הזאת :http://www.tzevet.org.il/_Uploads/8791(1).jpg תלוייה על הקיר.
מתנדבים ... - לתת מכל הלב - - לאפ , לא נראההה לי , משהו שכן היה נראה לי זה החלק שאומר : " יכול/ה להכין תלמיד י"א לבגרות במתמטיקה - " . נחזור לשלב שבו סיפרתי לכם על אימת המרצים זוכרים - זה בגלל שכשזה קשור למתמטיקה אני יכול לדבר שעות ולשאול את כל השאלות שאף לא רוצה ולא בהכרח אפשרי לענות עליהן . אז כן , בעצם התקשרתי אליהם כי אני נהנה לענות אנשים ולא היה איכפת לי שאלו יהיו תלמידי תיכון . הם אמרו שתיצור איתי קשר הרכזת של לוד (כן..לצערי , לוד ) . אז קבענו פגישה וסיפרתי לרכזת שאני רוצה ללמד קבוצה קטנה ולהכין אותה לבגרות .
כעבור שבועיים מצאתי את עצמי יושב בחדר המורים של אחד התיכונים הפחות טובים בעיר , מול שולחן עם 5 תלמידי כיתה י' , היועצת הבית ספרית והרכזת של הפרוייקט . ילדים מעולם לא נראו לי מאיימים יותר . כשאני פוגש ילדים ברחוב - אני תמיד יכול להפחיד אותם , ילדים קטנים לרוב מפחדים ממני ללא עזרה מצידי . כאן המצב היה שונה , ישבו מולי 5 תלמידים שהמטרה שלי להעביר אותם את הבגרות , שבחנו אותי מכל הכיוונים בחיפוש אחר נקודות חולשה( כמו להקת זאבים שמצאו ג'מוס ) ,שהייתי חייב להראות להם סמכות ושניכר בהם שאין להם שום כוונה אמיתית ללמוד . האינסטינקט לברוח לא איחר לבוא , חיפשתי נקודת מוצא ותרוץ טוב לברוח , תוך כדי שאני מספר לילדים בקול עמוק: " ...אני כאן כדי לעזור לכם ... " ומנסה לגלות עניין בתלמידים . בדיעבד, מסתבר שהרכזת מנוסה מאד בעבודה עם ילדים ושנייה לפני שאמרתי משהו כמו : " שכחתי שאני צריך להאכיל את הדינוזאור שלי " ונמלטתי על נפשי , היא קלטה את המצב , עצרה אותי ואת השאלות המעצבנות שהילדים התחילו לשאול ואמרה : "אתם לא מבינים , אריק נמצא כאן בהתנדבות ..." אני לא זוכר מה היא אמרה אחר כך אבל אני זוכר איך זה הרגיש - זה הרגיש טוב . הרגשתי כמו נקודת אור במרכז הייקום . לא חשבתי יותר על זה שאני שונא את העבודה , לא היו יותר כל הכשלונות שאני סוחב איתי לכל מקום - הייתי רק אני , מישהי האמינה בי ונתנה לי משימה . לפתע הילדים נראו הרבה פחות מאיימים .
הבעיה האמיתית היא בנות - לא נשים , בנות . הן מופרעות נפשית , לא מפסיקות לצחקק וחייבות לשאול שאלות מפגרות ולא קשורות. אז לא הופתעתי כשהתייצבתי בנעליים צבאיות ועמידה זקופה (בשביל חזות מאיימת יותר) ומערכי שיעור מדוקדים מול 2 פרחחיות שלא הפסיקו לצחקק , שני פרחחים שחלמו בהקיץ ופרחחית נוספת שטענה שהיא ניגשת לבחינה בלשון (שהייתה אמיתית כמו הרצון שלה ללמוד) . הכיתי עם היד על הלוח , שגאתי , דרשתי שקט ואפילו נסיתי לספר בדיחה , אבל שום דבר לא הועיל - נתקלתי בקיר במחסום ההקשבה שיש ליותר מדי אנשים במדינה שלנו . משם זה רק התדרדר ולבסוף נותרתי עם תלמיד אחד - הוא היה שונה . אני לא יודע מה גרם לילד הזה להגיע לשיעורים אבל הוא התמיד להגיע לכל שיעור . זה שימח אותי , מצאתי תלמיד שהיה מוכן ללמוד - אמנם לא את יסודות המתמטיקה כפי שקיוותי שהשיעור שלי יהיה , אבל הוא למד ואפילו השתפר במבחנים - אני חייב להגיד לכם שאני עדיין גאה בעצמי על ההישג הזה , הצלחתי להעביר את המושג של סדרה חשבונית לתלמיד שלא ידע לחבר ולחסר ספרות ללא מחשבון. משם הוא רק השתפר. אולי זה היה טוב מדי , הפכתי למישהו שלא האמנתי שאני יכול להיות - מישהו שעושה שינוי , גם כאן התעורר הצורך לברוח וכשהתלמיד שלי הבריז לי בפעם הראשונה , רשמתי מייל פרישה לרכזת , סוף סוף הייתה לי סיבה לעזוב . בדיעבד מסתבר שהיא מנוסה גם בתור רכזת - היא התקשרה ושיכנעה אותי להמשיך . כיום אני כבר לא מלמד את התלמיד שלי , הוא לא זקוק יותר לעזרה שלי , אני כן מתקשר אליו מדי פעם להתעדכן במצב הלימודים שלו ואני יכול להגיד לעצמי בגאווה - שהפעם לא פרשתי .
השם שלי בדוי , הסיפור שלי אמיתי וזאת הסיבה שרציתי לחלוק איתכם את הסיפור בתקווה שאולי גם אתם תרצו להתנדב .
בקרו אותנו : http://gamlalod.blogspot.com/
10 סיבות טובות להתנדב :
1. תחושת מטרה וסיפוק עצמי - בתקופה שבה הייתי מלמד בהתנדבות , ישנתי טוב יותר (לפעמים חלמתי שאני שוב נגש לבגרות -אבל ישנתי טוב ).
2. לתת זה לקבל - אתם תתפלאו לגלות שאתם יכולים להיות יותר כשאתם עושים בשביל אחרים , אני תמיד רציתי לסכם את כל המתמטיקה התיכונית , כשלימדתי ,הייתה לי סיבה טובה - אז ככה שגם אני הרווחתי מזה .
3. להשפיע על העתיד - הנוער של היום , המבוגרים של מחר . לא הייתם רוצים להשפיע עליהם - אני יודע שאני כן .
4. להכיר אנשים חדשים ואיכפתיים - אדם שבוחר להתנדב , הוא אדם טוב ששואף לטוב , הכרתי במפגשי המתנדבים של הפרוייקט אנשים שנותנים מעצמם לחניכים שלהם ,בצורה אמיתית ומסוגלים להעניק להם אהבה (הם עושים חונכות אישית ) ולהיות שם כשההורים של החניכים בעבודה ואין מי שיכול להשגיח עליהם (מדובר בילדים צעירים יותר) . כולנו יכולים ללמוד מהם .
5.יותר מהנה ומועיל מלתכנן את רצח אחותך . רציני עכשיו , תחשבו על זה - אנחנו מבזבזים המון זמן על דברים מפגרים , לכל יש משהו כזה . עדיף להשקיע את הזמן בלעזור לאחרים .
6. לצעירים שבנו , ובכלל לכולם - זה בוסט רציני לאישיות שלכם , זה מלמד אתכם לקחת אחריות, להציב לעצמכם מטרה ולשאוף אליה.
7. אם שום דבר שרשמתי לא עניין אתכם , תוכלו לרשום את מה שרשמתי למעלה ברזומה שלכם, זה מקורי ומגניב ומראה תכונות רצוייות לכל עבודה.
8. קארמה טובה - למי שמאמין בזה , אני לא רואה דרך טובה יותר .
9. כי מתי בפעם האחרונה עשינו משהו שהוא לא רק בשביל עצמנו ?
10. עדיף על לשחק מסירות עם הקיר :)
אנחנו עדיין כאן : http://gamlalod.blogspot.com/
רוצים לעזור ? http://gamlalod.blogspot.com
